גזר דין בתיק ת"פ 3445-07

1.                  הנאשמת הורשעה לאחר ניהול פרשת ראיות בשורה ארוכה של עבירות התחזות כמורשה לטיפול שיניים, מתן טיפול רפואי ברשלנות, תקיפה חבלנית וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (23 אישומים לגבי כל עבירה וכולם - בריבוי מקרים) וכן בשתי עבירות זיוף.

העבירות בוצעו בין השנים 1996-2006.

א.   עובדות ההרשעה: נסיבות לחומרה ולקולה

2.                  כתב האישום, כמו גם העדים שהעידו לפני, פרשו תמונה חמורה ביותר ובה בעת, תמוהה:

·        הנאשמת, סייעת שיניים, התחזתה כרופאת שיניים, מומחית פה ולסת, מרצה באוניברסיטה, עובדת בבית החולים הדסה בירושלים ומוזעקת באופן בהול, בשל מומחיותה, לטיפול בחיילים שנפגעו פגיעות קשות;

·        הנאשמת טיפלה בלקוחותיה המתלוננים במסירות רבה, בחלקם משך שנים ארוכות, הייתה זמינה בכל שעה, יצרה עמם קשרים חבריים, עם חלקם כמעט יחסי משפחה, כולל בילויים משפחתיים משותפים, כשחלק ניכר מהמתלוננים הפנו אליה בני משפחה וחברים. באחד המקרים, התלוותה הנאשמת לניתוח מיניסקוס שעבר המתלונן יגאל מי רז (אישום 24) ואף הייתה עמו בניתוח, באישור המנתח, שקיבל את המצג שהמדובר ברופאה;

·        הנאשמת ביצעה טיפולים שונים ומגוונים, חלקם מורכבים מאד (השתלות, גשרים, עקירות, כתרים, טיפולי שורש, השתלות עצם למניעת נסיגת חניכיים ובעצם, כמעט כל טיפול אפשרי). בחלק ניכר מהמקרים הטיפול, מעבר לכך שלא עמד בסטנדרטים מקצועיים - והדבר ברור מעצם העובדה שהנאשמת אינה רופאת שיניים - גרם לנזקים כבדים וחלק מהמתלוננים מטופל בטיפול משקם [ראו למשל עדות נורית כרמלי (אישום 3) ועדות עדי שטרום (אישום 12)];

·        הנאשמת שיתפה את המתלוננים בכל קורותיה ובעיותיה, לעיתים בסיפורים שלא היו ולא נבראו, לרבות על מחלות ממאירות של בתה, ובחלק מהמקרים הגדילה עשות ו"גילתה" אצל מטופליה חשד לגידולים ממאירים, אותם שלחה לבדיקה, תוך יצירת חרדה רבה אצל המתלוננים, עד שהודיעה כי הכל בסדר (ראו למשל עדותה של הילה טלאור - נדל (אישום עשירי); בחלק מהמקרים הציגה הנאשמת "תשובה" במסמכים שעינו של כל אדם סביר אמורה להבחין שהמדובר בפברוק: ראו ת/23 ו- ת/71);

·        למתבונן מן החוץ, קשה להבין כיצד משך כל השנים לא ניעור חשדם של המתלוננים, אנשים מן היישוב, אינטליגנטיים ומשכילים, המטופלים על ידי הנאשמת לבדה, ללא אסיסטנט כמקובל ברפואת שיניים, במקרים רבים בחדר ללא כיור ועל כסא שאינו כסא טיפולים [ראו למשל עדויות יהודית שחורי (אישום 19) ורות כספי (אישום 22)], כשהצעות טיפול (כשניתנו) ניתנות על פיסות נייר או על גבי נייר מכתבים מהוה (ראו למשל ת/25, ת/27 ו- ת/67), והכל מעבר לטיפול שלא על ידי בעל מקצוע.

3.                  מכל מקום, האמור לעיל הוא בגדר עובדה שאין בה כדי להקהות מחומרת המעשים שניתן לתמצתם בתעוזתה של הנאשמת לחדור לפיות המתלוננים ולבצע פעולות חודרניות שאין לה כל הכשרה לבצען [לעיתים טיפולים שלא היה בהם כל צורך: ראו למשל עדות אירה שטרום לגבי הוצאת סתימות "מסרטנות" (אישום 14)], כשמקביל היא משכילה לחדור גם לליבם ולקנות תלות, אמפטיה ואהבה, שכפי הנראה היו צורך נואש עבור הנאשמת.

4.                  מצד שני, נתתי דעתי לנסיבות חייה של הנאשמת. בכדי לילך בביטחון יחסי בשדה מוקשים זה, שכן קיימות גרסאות רבות ושונות לגבי קורותיה של הנאשמת ושל משפחתה, אציין רק שאין ספק כי הנאשמת ידעה קשיים רבים ושכול. נראה כי הוריה המאמצים מקיבוץ רמת הכובש מצאו מותם בתאונת דרכים וכי אביה המאמץ השני, מקבוץ דפנה (ראובן בורשטיין, את שם משפחתו אימצה), נהרג במלחמת יום כיפור ובנו, אחיה המאומץ, רונן, מצא את מותו בשירותו הצבאי.

5.                  הצדדים אינם חלוקים מהותית על חומרת העבירות ועל כך שככלל יש לענוש בחומרה מבצעם של מעשים בהם הורשעה הנאשמת, בהתחשב בטיבם, ריבויים, נסיבותיהם ופרקי הזמן הממושכים של הביצוע.

ב.   מצב נפשי וגופני: משמעותו לעניין מאסר בפועל

6.                  המחלוקת בין הצדדים נגעה בעיקרה למשמעות שיש ליתן למצבה, הפיזי והנפשי, של הנאשמת.

רב רובו של ההליך המשפטי נסב על שאלת כשירות הנאשמת לעמוד לדין. בסיכומו של דבר קבעתי כי הנאשמת סובלת מתסמונת גנסר, שמהווה מחלת נפש, אך היא כשירה לעמוד לדין.

שאלת הכשירות עלתה פעם נוספת בתום פרשת התביעה, שוב נשמעו מומחים, אולם קביעתי בדבר הכשירות נותרה בעינה.

7.                  אין חולק שהנאשמת סובלת מבעיות נפשיות לא פשוטות (הדבר עולה מכל חוות הדעת ומעדויות המומחים שנשמעו בפני, מוצא ביטוי בכל ההחלטות ועל כן אין צורך להאריך) וכי גם מצבה הפיזי הדרדר מאד בשנים האחרונות (על פי המסמכים שהוגשו, הנאשמת במצב סיעודי ומוכרת כנכה בשיעור 100% על ידי המוסד לביטוח לאומי).

יחד עם זאת, והדבר עובר כחוט השני במרבית חוות הדעת, בהתנהגות הנאשמת יש מרכיב מסוים של התחזות ומשחק, גם אם קשה לקבוע את חלקו. נחשפתי לכך באופן בולט בעת עדות הנאשמת בפני טרם ההחלטה הראשונה לעניין הכשירות (אירוע כוס המים המתואר בהחלטת הכשירות) וזעיר פה זעיר שם, היו אינדיקציות נוספות לכך בשולי חלק מהדיונים שלפני.

8.                  ברי שיש לתת משקל למצבה הנפשי והבריאותי של הנאשמת כשיקול לעונש.

רב הפסיקה עוסקת במי שבעת ביצוע העבירות סבל מבעיות נפשיות. המדובר בשוני מהותי, שכן אפשרות הבחירה המוגבלת, בשל הליקוי הנפשי, הפחיתה מהאחריות המוסרית של הנאשם לביצוע העבירות [ראו, למשל, ע"פ 10416/07 דולינסקי נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים (7.12.2009)].